סוכה של אהבה \\ הרב אפרים אפשטיין • האזינו

הרב אפרים אפשטיין No Comments on סוכה של אהבה \\ הרב אפרים אפשטיין • האזינו

פנינים לחג הסוכות מאת הרב אפרים אפשטיין, באדיבות ארגון "ערכים"

צילום: מרצי ערכים
13:46
28.04.24
מערכת האתר No Comments on משיח, עכשיו! הרב שניאור אשכנזי והרב דב הלפרין בסעודת משיח • צפו

התכניות האחרונות

ארכיון תוכניות

פוסטים אחרונים

תגיות

בחג הסוכות המצוה היא לשבת בסוכה.
אבל..לא סתם לשבת,אלא "תשבו כעין תדורו",
אותה התנהלות רגילה ויום יומית בתוך דירת הקבע,זו ההתנהלות הנדרשת מאיתנו בתוך הסוכה- דירת העראי.

גם הפטור שלא מצאנו כדוגמתו בכל התורה כולה,"המצטער פטור מן הסוכה",גם הוא נלמד מהדין שצורת הישיבה בסוכה צריכה להיות כמו הדירה בדירת הקבע ,ולכך המצטער..פטור.

השאלה היא מדוע,
מדוע המצוה היא "תשבו כעין תדורו",
מדוע לא היה מספיק שנשב בסוכה שהיא דירת עראי ונתנהל בתוכה כדירת עראי,
אם צריך שנרגיש שאנו בדוקא בתוך הסוכה ולא בבית,אז מה העניין להעביר את "כל" הבית לסוכה ?

ובכלל מה פשר הפטור של "המצטער פטור מן הסוכה",היכן מצינו בכל התורה מן פטור שכזה ?
בדיוק הפוך,הרי ידוע הכלל ש 'לפום צערא אגרא'- ככל שרמת הקושי והצער מקיום המצוה גוברים,כך ביחס ישיר עולה השכר וגודל הקרבה לקב"ה מקיום אותה מצוה,
ממתי המצטער…פטור ??

אז הלכתי למקור,ושמתי לב למספק מילים שמעולם לא נתתי עליהם את הדגש,

כשהתורה מצוה על מצות סוכה נאמר,
"בסכת תשבו שבעת ימים….למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה אלוקיכם"

צריכים לשבת בסוכה משום שהקב"ה הושיב את בני ישראל בסוכות, "כי בסכות הושבתי את בני ישראל".
אח"כ,כך נראה,מופיע ציון הזמן – מתי כל זה התרחש, "בהוציאי אותם מארץ מצרים".

אני חושב שהמילים "בהוציאי אותם מארץ מצרים" לא באו רק כדי לציין את הזמן,
המילים האלו מציינות את ליבת העניין של חג הסוכות.
כשבני ישראל יוצאים ממצרים יש להם עדיין עבודה לעשות,לפי דברי חז"ל הם נמצאים עדיין במ"ט שערי טומאה,

ובמצב שכזה מושיב אותם הקב"ה בסוכות !!!

הקב"ה לא מחכה למעמד המרומם של מתן תורה ,לרגע שהם נמצאים בשיא השלמות ,כדי להושיב אותם בסוכות,
אלר מיד כשמוציא אותם ממצרים,מושיב אותם הקב"ה בסוכות.

"למען ידעו דרתיכם" – ישנה כאן ידיעה נצרכת לדורות שגם כשנראה למישהו שהוא אולי לא שייך,שידע שגם אותו הקב"ה אוהב ומחבק.

הפסוק מסתיים במילים "אני ה' אלוקיכם",
אותה חיבה ואותה אהבה קיימת גם היום.

זאת הסיבה שצריכים לשבת בסוכה בדיוק כמו ההתנהלות בבית.
הקב"ה כאילו אומר לנו ,'אני אוהב אתכם כמו שאתם,בכל מצב,תתנהלו בדיוק כמו שאתם בבית,רק תעשו את זה בסוכה,תחת החיבוק שלי',
אין תנאים מקדימים לאהבה של הקב"ה.

"המצטער פטור מהסוכה", כי המהות של הסוכה היא החיבוק ואהבה של הקב"ה לכל אחד כפי שהוא,כפי שוא נמצא במצב הרגיל שלו.
ואם קיימת הרגשה של צער,אם ישנו קושי שלא מאפשר את צורת ההתנהלות הרגילה,
אם יש צורך ל'הצטער' כדי "לקבל את החיבוק",
זה כבר לא חיבוק ללא תנאי.

ידוע בשם הגר"א ההבחנה כי במצות סוכה בשונה משאר המצוות ,נמצא כל האדם כולו בתוך המצוה.
כל גופו של האדם נמצא בתוך הסוכה.
שוב..במצוה שמהותה היא אהבה וחיבוק של הקב"ה אלינו,במצוה שכזו,הצורה היא שכל כולנו כפי שאנחנו ,נהיה בתוך הסוכה- בתוך החיבוק.

אנחנו עם כל ההרגשות והקשיים ולפעמים עם קושיות,את הכל מחבק הקב"ה.

גם מצוות נטילת ארבעת המינים שמרמזת על כלל הסוגים ,מהאתרוג המושלם ועד הערבה,מתייחסת ראשית לאדם עצמו.
אצל כל אחד יש דברים יותר טובים ודברים פחות טובים,
אבל בחג הסוכות,כולם אגודים יחדיו.
והחיבוק של בורא עולם מקיף את כלל החלקים שמרכיבים אותנו בתור מי שאנחנו.

"ושמחת בחגיך" ,המצוה המיוחדת של חג הסוכות.
אי אפשר לשמוח באמת אם מתעלמים ומדחיקים ולא נותנים מקום לחלקים שקיימים בנו ,גם אם הם לא מושלמים.

צריך בהחלט לתקן את הדרוש תיקון,אבל לתקן אין פרושו לריב ולהתקוטט עם עצמנו.
רק מי שמקבל את עצמו מסוגל גם להתקדם ולהשתפר.
מי שמתקוטט עם עצמו בסופו של דבר יתכחש לדרוש תיקון,יתייאש ויעזוב.
"לפניך נגלו כל תעלומות ",אומר ע"ז רבי ירוחם ממיר,שהיצר הרע לאחר שמכשיל אותנו,הוא גם מנסה שנחביא מעיניי עצמנו את הכשלונות,שלא" נשים אותם על השולחן",שרק נרגיש כל הזמן במעורפל,מן הרגשה שכזו בלב,שאנחנו לא בסדר.
שנרגיש כל הזמן חסרים ולא ברורים ,כאדם שאין לו מקום..

ושמחת בחגיך ,גם הדברים הפחות טובים הם חלק ממה שמרכיב את האני שלי,ואני אשתפר
אני כאן כדי להתקדם..

שמעתי פעם מאבא אחד שסיפר שבמשך תקופה ארוכה הבן שלו התדרדר והיה מסתובב בלילות עם קבוצה של נערים שהשתדלו לעשות את כל מה שלא רצוי.
בשונה מתגובתם של מרבית ההורים הוא לא נכנס למאבקי כח עם הילד שלו,
הוא סיפר שהוא היה משכים מוקדם בבוקר,ומחכה שהבן שלו יחזור מהשוטטות בלילה.
כשהבן שלו היה מגיע הוא היה מתעניין בשלומו ולעיתים אף היה מכין לו משהו לאכול…

לימים סיפר אותו נער כי מה שגרם לו ל"התיישר" ולחזור,זה היה אבא שלו שהיה מקבל את פניו בכל בוקר…
הרגשתי,כך אמר,שיש לי מקום…,ש"האני שלי" יותר גדול ומשמעותי מהמעשים שלי,
שרואים אותי…
לקח זמן…המעשים ההם נעלמו ו"האני" נשאר.

נו…אז אנחנו כלפי עצמנו,מי יקבל אותנו אם לא אנחנו ראשית נקבל את עצמנו ??

המצוה היא "לישב בסוכה" ,לא "להיכנס לסוכה",
ולשבת אפשר כשיש מקום…

אז…שבו בסוכה,בורא עולם שם עם חיבוק גדול.

===

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]



0 תגובות